שלוש דקות לדיילי: 08:57. הסלאק מזמזם, הטאבים מתרבים, הודעה מהגן קופצת בלי לבקש רשות. אני מעיפה מבט ברשימת המשימות ושולחת לשותפה: “היום-...

כולנו מכירים את התחושה הזאת: המחשבות מתרוצצות, המשימות מצטברות, והקושי להישאר מרוכז מרגיש כמו קרב יומיומי. במיוחד כשמדובר ב-ADHD, האתגר...

8:40 בבוקר. התיק כבר סודר - התפרק - שוב סודר. על המסך אימייל פתוח, טיוטה שמחכה לסיום, ורעיון אחד דופק בדלת. הילדים על הראש ורגע לפני שאני בולעת עוד לגימה של קפה, אני עוצרת. זה לא רק “עוד יום עמוס”. זה המוח הקשבי שלי חי ובועט, הצצה רגעית בסרט פעולה: מחשבות נודדות, התלהבות נדלקת, ופתאום היפר-פוקוס חד כמו לייזר. קל להחליק לסטיגמות, קל לשפוט - אבל כשמרחיבים את הפריים רואים את התמונה השלמה: מדע, אנושיות, וחיים שלמים שמתנהלים כך. מוח קשבי איננו “בעיה לתיקון” אלא מנוע שדורש מסילות פ

הקדמה אפשר לשמוע לעיתים קרובות את הטענה ש"לכולם היום יש הפרעת קשב". אנחנו חיים בסביבה מוצפת בהסחות דעת ויש תחרות גבוהה על הקשב של כולנו, שעלולה ליצור קשיי קשב. עם זאת, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הרבה יותר מרגע של הסחת דעת או קושי להתרכז. ההפרעה משפיעה על הדרך בה אנשים חושבים, מרגישים ופועלים [1] . לצד מאפיינים שמקנים יתרונות לאנשים עם ADHD, היא מוגדרת כהפרעה כיון שהיא מציבה אתגרים יום-יומיים, במיוחד בסביבות תובעניות כמו סביבת העבודה בכלל וההייטק בפרט. לעיתים קרובות היא מגיעה